קבלת האסטרולוגיה על ידי חז"ל בימי הביניים

 

רמי שקלים

אחר חתימת התלמוד בימי רב אשי ורבינא בשנת 427 לספירה (לפי רב נטרונאי גאון, הרמב"ם ור' אברהם אבן דאוד) או בשנת 475 (לפי רב שרירא גאון), החלה האסטרולוגיה להתפשט יותר ויותר בקרב העם היהודי. שמות רבים ניתנו לה, כגון: "גזירת הכוכבים", "חכמת החיזיון", "חכמת הניסיון", "משפטי המזלות" "הוראת הכוכבים" "חכמת רשמי הכוכבים" ועוד. יהודי אירופה שעסקו באסטרולוגיה רכשו כבוד רב לאסטרולוגים היהודים שמוצאם מהמזרח, וקיבלו אותם כמומחים בתחומם, שכן ראו בהם את יורשי הכלדיים-האסטרולוגים הבבלים. בין האסטרולוגים היהודים הבולטים שישבו בארצות המזרח תחת שלטון האסלם, ניתן להזכיר את:

מאשאללה, בן המאה ה8, שהיה הגדול שבהם וחיבר ספרים רבים בתחום האסטרולוגיה.

השני לו בחשיבותו, שחי במאה ה10, הוא סהל אבן בשר, גם הוא חיבר ספרים רבים בנושא.

יש להזכיר גם את אנדרוזגאר בן זאדי פרוך ואת אבן סימויהי היהודים הפרסים, שחיו במאה ה9.

ר' אברהם אבן עזרא מזכיר בכתביו את אנדרוזגאר בן זאדי ואת אבו דאוד שישב בבגדד, ומתייחס אליהם כאל אסטרולוגים גדולים (רבי אברהם אבן עזרא, ספר השאלות; הנ"ל, ספר בקדרות הלבנה; הנ"ל, בפירושיו לתורה, שמות כג, כח, שמות כח, ל; הנ"ל, פירושו לספר דניאל).

כל אלו, כאמור, אסטרולוגים יהודים. באירופה נהנו האסטרולוגים היהודים מכבוד מיוחד ומונו לאסטרולוגים הראשיים של מלכים נוצרים ושל אפיפיורים. ביניהם ניתן להזכיר את רבי יהודה בן משה הכהן, שהיה האסטרולוג הראשי של המלך אלפונסו ה-10 מלך קסטיליה (1284-1252); את יעקב אלקורסונו בחצרו של פדרו ה-9 מלך אראגון (1387-1336); את קרשקש די ביברש בחצרו של חואן ה-1 מלך אראגון (1395-1350); את רבי אברהם זכותא, שחיבר את "ספר יוחסין", ושהיה אסטרולוג ראשי של מנואל ה-1 מלך פורטוגל משנת 1494 ועד לגירוש פורטוגל בשנת 1497; וכן את הרב יעקב בן עמנואל פרובינצלי, שהיה רופאם האישי והאסטרולוג הראשי של האפיפיורים אלכסנדר ה-6 ולאו ה-10, שחיו בתחילת המאה ה16.

ניתן למצוא את האמונה באסטרולוגיה ואת השימוש בה אצל חכמים יהודים בולטים נוספים בתקופת ימי הביניים, וביניהם:

  1. רב  סעדיה גאון (רס"ג) (רב סעדיה גאון, פירושו הערבי לספר יצירה).

  2. רבי  אברהם  בר  חיא  הנשיא (איגרת רבי אברהם בר חייא לרבי יהודה בר ברזילי הברצלוני; הנ"ל "מגילת המגלה").

  3. רבי שבתאי דונולו (שבתאי דונולו, תחכמוני או תחמוני, פירושו לספר יצירה; הנ"ל, בפירושו לברייתא דשמואל).

  4. רבי שמואל הנגיד (נקרא גם שמואל הלוי בן יוסף) (שמואל הנגיד, בן קהלת, מהדורת ש. אברמסון, תשי"ג).

  5. רבי אברהם אבן עזרא (ראב"ע) (רבי אברהם אבן עזרא, ספר השאלות; הנ"ל, ספר בקדרות הלבנה; הנ"ל, בפירושיו לתורה, שמות כג, כח, שמות כח, ל; הנ"ל, פירושו לספר דניאל).

  6. רבי שלמה אבן גבירול (רשב"ג) (שלמה אבן גבירול, כתר מלכות; וכן בעדותו של רבי אברהם אבן עזרא בסוף פירושו לספר דניאל).

  7. רבי אברהם בן דוד הלוי (אבן דאוד המכונה גם הראב"ד הראשון) (אברהם בן דוד הלוי, האמונה הרמה, לייפציג, תרי"ב; הצופה לחכמת ישראל, ה', תרפ"ה, עמ' 93-165).

  8. רבי משה בן נחמן  (רמב"ן) (הרמב"ן, פירושו לתורה, בראשית א טז; ויקרא כג, כד; הנ"ל, ספר המצוות לרמב"ם, קושטא, ר"ע, השורש הראשון ועוד).

  9. רבי שמעון בן צמח (רשב"ץ) (רשב"ץ, זהר הרקיע, וילנה תרל"ט, עשין אות נ"ה; הנ"ל, תשב"ץ (תשובות שמעון בן צמח), ב', סימן א'; הנ"ל, שם, ב', סימן ק"א; הנ"ל, מגן אבות, ע"ג, ע"ב-ע"ד, ע"א; הנ"ל, שם, ע"ד, ע"א, שם הוא מביא את דברי "החכם רבי אברהם אבן עזרא" (הראב"ע), המסכים בעניין האסטרולוגיה, ומכנה אותו "החסיד").

  10. הרב בחיי בן אשר (רבינו בחיי בן אשר, פירושו על התורה, פרשת נח, בראשית ו, ט), ועוד.

 

חכמים אלה נקטו עמדה חיובית לאסטרולוגיה, הגנו עליה, ידעו כיצד להכין מפות אסטרולוגיות, והחשיבו את האסטרולוגיה כ"חכמת אמת". להלן  אביא  מקצת  מדעותיהם ומדבריהם של חכמים אלו, שצידדו באסטרולוגיה.

 

הרמב"ן -רבי משה בן נחמן (1194 [גירונה, ספרד] - 1270 [עכו]), שנחשב לאחד מגדולי ישראל בימי הביניים, היה איש אשכולות: רב, מחבר, פילוסוף ומקובל, פרשן המקרא, משורר ורופא. בהתייחסו לעניין האסטרולוגיה והמזלות כתב (הרמב"ן, ספר המצוות לרמב"ם, קושטא, ר"ע, השורש הראשון): "שהוא מצוה ליודעים בה על דרך הזירוז, שיסתכלו בה ויודיעו עתידות".

את דברי הרמב"ן, מחזק הרשב"ץ - רבי שמעון בן צמח דוראן (1361 [מאיורקה] - 1444 [אלג'יר]), רב ופוסק, פילוסוף דתי, מחבר, בעל ויכוח ורופא (רשב"ץ, זהר הרקיע, וילנה תרל"ט, עשין אות נ"ה): "חשוב התקופות הגאון ז"ל [הרמב"ן], מנאה מצוה, והרז"ל תפס עליו  בשורש  השני, ואמר שזו היא דרך דרש שאמרו: 'כי היא חכמתכם (דברים ד, ו), וכו', זהו תקופות  ומזלות. והגאון ז"ל לא לזה נתכוון [הרמב"ן לא התכוון, שפירוש הפסוק "כי היא חכמתכם" היא על דרך הדרש, אלא התכוון לעיסוק באסטרולוגיה ממש] כי המאמר הזה לרז"ל [לרבותינו זיכרונם לברכה] הוא לזרז מי שיודע בחכמת הכוכבים, שיחשוב בה, כדי לדעת העתיד לבא, כמו שאמרו (מסכת שבת עה, ע"א): 'כל היודע לחשוב תקופות ומזלות, ואינו חושב, עליו הכתוב אומר (ישעיה ה, יב): 'ואת פעל ה' לא יביטו'".

 

הרב בחיי בן אשר מקובל ופרשן ספרדי, חי בספרד בסוף המאה ה13. הוא חיבר ספרים רבים, ביניהם פירוש על התורה. בהתייחסו לנושא האסטרולוגיה הוא כותב (רבנו בחיי בן אשר, פירושו על התורה, פרשת נח, בראשית, ו ט; עוד ראה את פירושו לפרשת שמות יא, ד): "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו וכו'. ובמעלה הגדולה הזאת איננה כי אם בפרטי היחידים, סגולות כל דור ודור. ועוד שאין לשון זה נופל אלא על הצדיק שהשיג מעלת השמש, וכוחות הגלגלים והכוכבים, כיצד הם פועלים  פעולות   בשפלים,   לפי  שעם  ההשגה  הזאת  מתפרסם מעלת אדון הכול ורוממותו, וכן אמר דוד128: 'השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע', ומזה אמרו חז"ל129: 'כל היודע לחשוב בתקופות ומזלות ואינו חושב, עליו הכתוב אומר130: 'ואת פועל ה' לא יביטו' וגו'. וכתיב131: 'לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו'".

לפי הרב בחיי, העיסוק באסטרולוגיה מפרסם את מעלת האל, וזוכים לכך רק הצדיקים הגדולים שבכל דור ודור. רק העיסוק במזלות והבנת פעולתם יכולה להעלות את האדם מעל להשפעת המזלות.

בין גדולי פרשני התורה שצידדו באסטרולוגיה, וחלקם אף עסק בכך, ניתן  להזכיר גם את החכמים הללו: רבי  לוי בן גרשום132 (הרלב"ג), רבי  שם  טוב  אבן  פלקירה133,

 

 

 

128. תהלים יט, ב.

129. מסכת שבת עה, ע"א.

130. ישעיהו ה, יב.

131. תהלים פב, ה.

132. רלב"ג, 'מלחמות ה'', ב', ב'.

133. שם טוב פלקירה מביא בתחילת ספרו "המבקש" את רשימת הספרים, שחיבר עד שנות הארבעים לחייו. בחלק מהם הוא עוסק בנושא האסטרולוגיה ומצדד בה: אגרת הויכוח קושטא, של"ז, מהדורת ילינק, 1875; הנ"ל, ראשית חכמה, תרס"ב. וכן ראה: י. בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, תשי"ט, מפתח בערכו.

רבי אברהם בן דוד134 (הראב"ד), רבי שלמה בן אדרת135 (הרשב"א), רבי יצחק אבוהב136, דון יצחק אברבנאל137, רבי יצחק עראמה138, רבי משה אלשיך139, המהר"ל מפראג140,  רבי דוד גאנז141, רבי יוסף שלמה דלמדיגו142 (יש"ר מקאנדיה), רבי יונתן אייבשיץ143, רבי אליהו מוילנה144 (הגר"א), והחתם סופר שכותב על הפסוק145: "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", ש"אין אפשרות לקבל את עדות החודש מבלי שנדע את כל דקדוקי והילוכי ומסלולי החמה והלבנה, בדומה ללויים בבית המקדש שלא היו יכולים לשיר בלי שידעו את חכמת המוסיקה"146..

134. ר' אברהם בן דוד, השגה להלכות תשובה לרמב"ם, ה', ה'.

135. שו"ת ר' שלמה בן אדרת, סימן תרנ"ב.

136. ר' יצחק אבוהב, מנורת המאור, קמ"ג.

137. דון יצחק אברבנאל, מעייני הישועה, מעיין י"ב, שער ב'.

138. ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק, שער ל"ד; הנ"ל, שם, שער נ"ו.

139. ר' משה אלשיך, חלקת מחוקק, על איוב, ו, יד.

140. המהר"ל, חדושי גור אריה, לבוב תרכ"ג, פרשת ואתחנן.

141. ר' דוד גאנץ, נחמד ונעים בסופו; הנ"ל, צמח דוד, הקדמה לחלק ב.

142. יש"ר מקאנדיה, ספר אלים, אודסה, תרכ"ד, חלק א.

143. ר' יונתן אייבשיץ, יערות דבש, חלק א.

144. הגר"א, פירושו לספר יצירה.

145. דברים ד, ו.

146. החתם סופר, תורת משה ה, ע"ב ד"ה.