לדוגמה, עניין הקזת דם, שבתקופת התלמוד הייתה שיטה שכיחה כדרך טיפול במחלות מסוימות. ר' שמואל התיר הקזת דם רק בימים א', ד', ו'. ואילו בימים ב' וה' הוא אסר להקיז דם, שכן ימים אלו נחשבו כימי דין עוד מזמנים קדומים, ור' שמואל  האמין  שגם  בשמים דנים בימים אלו את בני האדם על מעשיהם. לכן יש סיכון מסוים בהקזת הדם, שיש בו ממידת הדין. נמצא, שאסור על פי שיטתו להקיז דם בימים שבהם מידת הדין שולטת בשמים ובארץ. ביום שלישי אין מקיזים דם, משום שכל השעות הזוגיות ביום זה הן בשלטונו של כוכב מאדים, ומכיוון שמאדים מסמל את מידת הדין ואת שפיכות הדמים, יתכן שהמקיז לא יוכל לעצור בעד הדם הנוזל. ר' שמואל אסר ללא כל הסבר להקיז דם ביום ד', אם הוא חל ברביעי, בארבעה עשר וכן בעשרים וארבעה לחודש העברי. עיון בכתבי מקובלים שונים מזמנים מאוחרים יותר מגלה, שימים אלו נחשבים לימים קשים שבהם מידת הדין שורה, ואל לו לאדם להתחיל בהם כל דבר חדש (הופיע לראשונה בספר העתידות והחיזיון, הנמצא בכתב יד. משם הועתק לספר נפלאים מעשיך, ומשם לספר מראה הילדים עמ' נ).

 

יש להניח לפיכך, שכבר בימי ר' שמואל הייתה מסורת בדבר ימי הדין וימי החסד הנוהגים  בעולם.  למרות   כל   זאת,  נשאר  ר' שמואל מסויג ביחס להשפעת הכוכבים והמזלות על עם ישראל. מצד אחד פסק את אשר פסק על פי ידיעותיו בחכמת האסטרולוגיה, מצד שני פסק  שפעולת המזלות על גורלם של בני האדם אין כוחה יפה לגבי עם ישראל (מסכת שבת קנו, ע"ב; מסכת סוכה כט, ע"א). לטענתו "אין מזל לישראל", כלומר אין עם ישראל מושפע מהמזל הבא מן הכוכבים והמזלות. גם מוות שנגזר על אדם על ידי הכוכבים והמזלות, ניתן לשנותו על ידי צדקה. פירוש הפסוק המופיע במשלי: "צדקה תציל ממות" (משלי י, ב) נתבאר על ידי ר' שמואל כך: הצדקה תציל את האדם מהמות שנגזר עליו על ידי הכוכבים (תלמוד בבלי, מסכת שבת קנו, ע"ב). עוד מסופר על ר' שמואל, שדרש את הפסוק מן התורה "לא בשמים היא" (דברים ל, יב) כך: "אמר שמואל (דברים רבה, ח): אין התורה מצויה באסטרולוגים. אמרו לשמואל: הרי אתה אסטרולוג וגדול בתורה. אמר להם: לא הייתי מביט באסטרולוגיה, אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה. אימתי? כשהייתי נכנס לבית המים [לשירותים, שם מטילים מים]".

 

ר' שמואל ואתו חכמי הדור שהתנגדו לאמונת האסטרולוגיה, החשיבו נוסף על הצדקה גם את התפילה ואת התשובה כבעלי כוח המסוגלים לשנות גזירות. דעות אלו משותפות לתנאים ולאמוראים שונים, ביניהם: רבי עקיבא, רב, רב נחמן  בר  יצחק  וכן  רבי  יוחנן,  שבדומה לשמואל אמר: "מנין שאין מזל לישראל? שנאמר: 'מאותות הגוים אל תחתו, כי יחתו הגויים מהמה - המה יחתו ולא ישראל'" (מסכת שבת קנו, ע"א).

 

סיפור נוסף (מסכת שבת קנו, ע"ב): "אמו של רב נחמן בר יצחק אמרו לה הכלדיים: בנך יהא גנב. לא הניחתו לגלות ראשו. אמרה לו: כסה ראשך, כדי שיהא עליך מורא שמים, ובקש רחמים. לא היה יודע למה אומרת לו כך. פעם אחת היה יושב ושונה [לומד] תחת הדקל. נפלה טליתו מעל ראשו, תלה עיניו וראה את הדקל, תקפו יצרו ועלה וקיצץ אשכול של תמרים בשיניו". מספור זה נראה, שהכלדיים טעו בתחזיתם  הנבואית האסטרולוגית שכן רב נחמן בר יצחק הפך להיות לרב וצדיק גדול. רק כשטליתו נפלה מעל ראשו סרה ההגנה ממנו, ויצרו גבר עליו. מכאן שקיום מצוות התורה מבטל את השפעת הכוכבים על האדם.

 

על   האמורא   הבבלי   רבי  יוסי   איש    הוצל   מובאת בתלמוד מסורת ארוכה של דברים בשם אומרם, וכך כתוב (מסכת פסחים קיג, ע"ב, וכן ראה שם הפירוש  של רש"י ורשב"ם): "אמר רבה בר בר חנה, אמר רבי שמואל בר מרתא, אמר רב משום רבי יוסי איש הוצל: מניין שאין שואלין בכלדיים [אסטרולוגים בבלים]? שנאמר (דברים יח, יג): תמים תהיה עם ה' אלהיך". כלומר, מניין שאל לו לאדם לפנות לעצת האסטרולוגים? מהכתוב בתורה: "תמים תהיה עם ה' אלוהיך". מכאן שעל האדם להיות תמים באמונתו, להאמין באל ולא לפנות אל הרהבים ואל שטי הכזב כמו אסטרולוגים.

רש"י בפירושו לדברי רבי יוסי איש הוצל מפרש את המילה "כלדיים", כ"בעלי אוב". מכאן שהכלדיים היו אסטרולוגים בבלים שעסקו באסטרולוגיה ובמיסטיקה, כגון העלאת רוחות. הרשב"ם (רבי שלמה בן מאיר) בפירושו לדברי רבי יוסי איש הוצל על משמעות המלה "כלדיים", כותב: "חוזים בכוכבים".

 

על תפיסת האסטרולוגיה ביהדות, בנצרות ובאסלם ניתן לקרוא בהרחבה בספרו של ד"ר רמי שקלים: "תורת המזל על פי האסטרולוגיה הנומרולוגיה והקבלה"